פסק דין בתיק הפ"ב 38391-01-11

תיאור ההליכים

1.     בקשות לאישור פסק בוררות (9065.01.11) ולביטולו (38391.01.11). המבקשים לבטל את פסק הבורר (להלן: "המבקשים") טוענים לפגיעה בזכות הטיעון ולתוצאה הסותרת את תקנת הציבור.  מבקשת אישור הפסק (להלן: "המשיבה"), סומכת יתדותיה על פסק הבורר, על כלל העובדות והקביעות המשפטיות שבו.

רקע

2.   המבקשת 1 הינה חברה בע"מ שהוקמה לצורך רכישת מקרקעין בגבעת שמואל, הידועים כגוש 6368, חלקה 41, מעיזבון המנוח מנדל אביב ז"ל.  המבקש 2 הינו בעל  השליטה במבקשת 1.

2.     המשיבה הינה חברה בע"מ שהתקשרה עם המבקשים לצורך ביצוע עסקת המקרקעין, נשואת פסק  הבוררות, עם צד ג' שאיננו מעורב בהליך דנן.

3.     בחוזה בין המבקשים למשיבה (נספחים ב' ו-ג' לבקשה לביטול פסק  הבורר) נכרת הסכם ולפיו ישלמו המבקשים סך של 3,000,000 דולר ארה"ב (להלן: "דולר") בעבור הקרקע נשואת הבוררות, וספציפית סך של 54,000 דולר ליחידת דיור, בעבור 70 יחידות דיור, ו-12,000 דולר עבור כל יחידת דיור נוספת. בעבור יחידות דיור אלו ניתנה מקדמה בסך 600,000 דולר, אשר לטענת המבקשים תושב באם יחרוג הסכום מההסכם בעבור התשלום לכל יחידת דיור (ס' 6-17 לכתב הבקשה מטעם המבקשים).  התשלום אכן חרג, ונתגלע סכסוך בין הצדדים.

4.     בתאריך 23/09/08 הצדדים פנו לכב' השופט בדימוס יעקב שמעוני כבורר בסכסוך ביניהם (להלן: "הבורר") והביאו טענותיהם בפניו. הבורר פסק את הדין בתאריך 09/12/10.   הבורר דחה את תביעת המבקשים במלואה וקיבל תביעה שכנגד חלקית בקובעו שהסכום בסך 600,000 דולר לא נועד להשבה (ע' 11-21 לנספח א' לבקשה מטעם המבקשים). ממשיך הבורר וקובע כי המשיבה זכאית לסך של 48,000 דולר בגין יחידות הדיור שאושרו מעבר ל-70 הדירות, וסך הכול 4 דירות מעבר למסוכם.

החוק

5.     ס' 24 לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק") מגדיר עילות לביטולו של פסק בוררות: "בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה - בקשת ביטול, ג.ג.), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:    (1) לא היה הסכם בוררות בר-תוקף...  (4) לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו... (9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור".  ס' 26 לחוק קובע: "(א) בית המשפט  רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין".

6.     מגמת הפסיקה היא להתערב בפסקי בוררות במשורה ובמקרים חריגים. יפים לענייננו דברי כב' השופטת א' חיות: " ראוי לזכור ואף לחזור ולשנן כי "מטרתו של מוסד הבוררות היא להוות תחליף לבית המשפט ולא מבוא אליו" (ראו: ע"א 347/65 ניירות ערך והשקעות בע"מ נ' "ישנומט" בע"מ פ"ד יט(4) 468, 474). אכן, גישתם העקבית של בתי המשפט היתה והינה כי ההתערבות בפסקי בוררות ראוי לה שתיעשה במשורה, תוך מתן פירוש מצמצם ודווקני לעילות ההתערבות הקבועות בחוק . ביסוד גישה זו עומד הרצון לחזק את מעמדו של פסק הבוררות כהכרעה סופית ומחייבת ולעודד בכך את המגמה של העברת סכסוכים לבוררות. אותה גישה עצמה היא שעמדה לנגד עיני המחוקק עת בחר שלא לכלול בחוק הבוררות את עילת הביטול בגין "טעות על פני הפסק", עילה אותה מצינו בפקודת הבוררות שקדמה לחוק (ראו: ע"א 209/70 חביבאללה נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין בעבודות ציבוריות פ"ד כח(1) 108, 111). על פי גישה מצמצמת זו, מקפיד בית המשפט לשמור על האוטונומיה של מוסד הבוררות ועל עצמאות קביעותיו. אין בית המשפט שם עצמו כערכאת ערעור על פסקי בוררות והעילות להתערבותו בהם מתאפיינות בבדיקת תקינות הליך הבוררות ולא בבחינה מהותית של תוצאותיו " (הדגשים אינם במקור, ג.ג.). - רע"א 2237/03 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד, פ''ד נט(4) 529, 541.

טענות הצדדים

7.     המבקשים טוענים שלוש טענות עיקריות:

1)     המבקש איננו צד להסכם

המבקשים טוענים, שהחוזה נכרת בין שני צדדים, המבקשת 1 והמשיבה.  המבקש 2 איננו צד לחוזה שנכרת ומשכך, לטענתם,  אין הוא צד בסכסוך. המבקשים מוחים כנגד פסק שניתן כנגד המבקש 2 אישית ע"י  הבורר וגורסים כי פסק הבוררות שניתן כנגדו ניתן בחוסר סמכות ודינו בטלות, עפ"י ס' 24(1) לחוק (ס' 26-33 לכתב הבקשה מטעם המבקשים).

המשיבה טוענת שטענת חוסר סמכות כגון זו שהועלתה הייתה אמורה להתברר בבית המשפט טרם תחילת הליך הבוררות, ומכיוון שכך, חל שיהוי בהעלאת הטענה ודינה להידחות. אף מעבר לכך, אומרת המשיבה, נראה מהבקשה שהוגשה לבורר שהמכתב של עו"ד פנחסי ישמש ככתב הגנה וגם בכך יש כדי להעיד שהמבקשים זנחו את טענתם (נספח י"ג לכתב הבקשה מטעם המבקשים). המבקשים, נטען, לא הגישו בקשה למתן החלטה בעניין אלא המתינו להכרעה במסגרת הבוררות ובכך למעשה זנחו את טענתם. הבורר דן על פי ההסכמה ופסק כנגד המבקשים ואין להם, לכן, להלין אלא על עצמם (ס' 29-32 לכתב התגובה מטעם המשיבה).

דין טענת המבקשים להידחות. טענות המשיבה, בדין הם. בפרטיכל הדיון שהתקיים בתאריך 31/01/10 נכתב כך: " ב"כ הצדדים: "מוסכם שמכתבו של עו"ד פנחסי מיום 05/07/08 ישמש ככתב ההגנה של מאיר כהן (המבקש 2, ג.ג.)"; עו"ד רוזנשטרוך (ב"כ המבקשים, ג.ג.): "אני מבקש לתקן את סעיפים 10-11 לכתב התביעה של מאיר כהן, אגיש בקשה מתאימה" (נספח י"ג בכתב הבקשה מטעם המבקשים). דוק ומצא, הסכמה זו, בגין צירוף כתב הגנה למבקש 2, הינה הסכמה לצירופו של המבקש 2 כצד להליך. בא כוחו של המבקשים לא מחה ולא מצא לנכון לשמור על זכותו להחלטה בבקשה למחיקה על הסף שהגיש קודם לכן בתאריך 05/02/09 (נספח י"א ו-י"ב לכתב הבקשה מטעם המבקשים). אני למד מכאן, שוויתר המבקש 2 על טענתו ולפיכך הוא מושתק כעת מלהעלותה שוב.

2)    מניעת זכות הטיעון

המבקשים טוענים כי הבורר נתן את הפסק בהתבסס על טענה שמעולם לא נטענה ובכך מנע מהם את זכות הטיעון. זו עילה לביטול עפ"י ס' 24(4) לחוק. כן שגה הבורר, לטענתם,  בכך שהסתמך על פרשנותו של עו"ד פנחסי בחקירתו הנגדית, על עדותה של גב' זיוה כהן ועל הודאת בעל הדין של המבקשת 1 (ס' 38-46 לכתב הבקשה מטעם המבקשים).